Author Archives: שלומית לוי

הרעלת חיות בית מתרופות ביתיות

ד"ר שלומית לוי וד"ר קובי טננבוים – מרכז וטרינרי השרון, רעננה

"פיצי" היתה תוכונית קטנה, 30 גרם של חן ומתיקות,  שנדבקה  בדלקת בעיניים. נורית, אמא שלה, שאהבה את התוכים שלה עם כל הלב, רצתה לטפל בה. היא נתנה לה טיפות עיניים שהיו בבית, משהו שרופא המשפחה נתן לבעלה. הטיפות הכילו קורטיזון ואנטיביוטיקה שנקראת ג'נטומיצין,. שתי תרופות מצוינות לבני אדם. אבל "פיצי" הספיקה להיות מטופלת בדיוק 3 ימים. בבוקר היום הרביעי היא קרסה ונורית הביאה אותה למרכז הווטרינרי שלנו ברעננה . בדיקת דם אישרה את מה שחשדנו בו : אי ספיקה כלייתית.

האנטיביוטיקה הזו , למרות יעילותה  בשימוש לבני אדם, בתוכים היא קטלנית.  הכליות של התוכית המסכנה הפסיקו לעבוד ואחרי כמה שעות היא נפטרה.

שני קוקטיילים הגיעו אלינו בחודש האחרון עם סימני דימום בשתן. ממצא די חריג, למען האמת. תחקיר קטן שלנו והסתבר שהבעלים נתן להם קצת אספירין כי לא הרגישו טוב. לשמחתנו לסיפור הזה היה סוף טוב והצלחנו להציל אותם.

אם יש משהו ששובר את הלב הרי זו הרעלה של הכלב, התוכי  או החתול הביתי- מהתרופות שלנו.

אנשים רואים שהכלב שלהם סובל מדלקת פרקים. הי, זה עוזר גם לי, חושב הבעלים. למה שלא אתן לכלב מה שאני לוקח?

הכוונה שלנו טובה:  אנשים נותנים לכלב או לחתול את התרופה שלהם, מתוך מחשבה שאם זה טוב לנו זה טוב גם להם.

אבל זוהי מחשבה מוטעית!

לכלבים וחתולים יש תרופות שנותן הווטרינר. גם במקרים שאפשר לתת תרופה המיועדת לאנשים, יהיה כמעט תמיד הבדל במינון.

מדובר למעשה  בשתי בעיות. ראשית, אנשים מניחים בטעות  שתרופות שמותר  לקנות ללא מרשם רופא הן בטוחות  ואפשר לתת אותם לכלב או לחתול. רק שאדוויל יפגע בצורה רצינית בכלב שלכם, ואקמול , בדרגת סבירות גבוהה,  יהרוג את החתול. רבים גם חושבים שאם התרופה "טבעית" היא לא מסוכנת. למשל גלולות אסטרוגן טבעי. "טבעי " נחשב כמותר לשימוש, בעיני אנשים רבים. ולא כך הוא.

בעיה נוספת היא הזמינות הרבה של תרופות מרשם . אנשים רבים מטופלים בתרופות שונות. אפשר למצוא בבתיהם גלולות וכדורים ,  שלפעמים מפוזרים על שולחנות, מדפים,  ואפילו בתוך תיקים. אנשים לא מעלים בדעתם שכדור אחד שלהם שנופל על הרצפה עלול לפגוע בחית הבית שלהם.

מהן התרופות הכי נפוצות שעלולות להרעיל את החיה שלנו?

במקום הראשון- אדוויל!  

איבופרופן  הוא השם הלועזי של התרופה. תרופה זו  המשתייכת למשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs)  ומוכר בארץ בשםאדוויל, נורופן,  או אדקס.  

אדוויל היא ללא ספק התרופה שנמצאת במקום הראשון שבעלי החיים שלנו אוכלים. הסיבה לכך תלויה כפי הנראה בציפוי  החיצוני של כדורי האדוויל . הציפוי הזה מתוק , והכדור נראה למעשה כמו סוכריית m+m.  בעוד שהתרופה נחשבת (בשימוש נכון) בטוחה לשימוש בבני אדם, מספיק כדור או שניים לגרום לבעיות בריאות רציניות בחיות : דימומים בקיבה ובמערכת העיכול, ובהמשך אי ספיקת כליות.

2)אקמול : זו תרופה מאד פופולרית נגד כאבים שנמכרת ללא מרשם, ומכילה את החומר שנקרא Acetaminophen.

תרופה זו, הגם שנחשבת מאד בטוחה אפילו לילדים- מסוכנת כשמדובר בחיות מחמד, ביחוד לחתולים. טבלית אחת שלו גורמת נזק עצום לכדוריות הדם האדומות ופוגעת ביכולת שלהן לשאת חמצן,  ובהמשך לאי ספיקת כבד.

3)נוגדי דכאון(כגון פרוזאק, אפקסור,  ציפרלקס  ) ,תרופות להפרעות חרדה , כגון קלונקס(קלונופין)וקסנאקס  וכדורי שינה. אלו תרופות שבנוסף להיותן נוגדי דכאון   או הפרעות חרדה ,עובדות גם ככדורי שינה, ולכן אנשים רבים משאירים אותם על השידה שליד המיטה, מה שמקל על החיות שלנו להגיע אליהן. חלק מהתרופות האלה נמצאות בשימוש גם אצל וטרינרים, אבל המינון שונה מזה של אנשים. מינון יתר  יגרום לבעיות נוירולוגיות רציניות, כגון ישנוניות,  איבוד שווי המשקל, רעידות ופרכוסים. יש תרופות נוגדות דכאון שיגרמו לתוצאה ההפוכה בכלבים, לאפקט מעורר שיתבטא  בעליה מסוכנת בקצב הלב ,בלחץ הדם ובטמפרטורת הגוף.

אם הכלב יאכל קלונקס (תרופה שניתנת במצבי חרדה , הפרעות שינה  ואפילפסיה( הוא יהיה ישנוני וחסר קואורדינציה, וכמות גדולה תגרום להורדת לחץ הדם בצורה מסכנת חיים.

אפקסור (Effexor), נאכל בתאווה ע"י חתולים. מסיבה לא ברורה חתולים ממש אוהבים לאכול את הקפסולות האלה. קפסולה אחת תגרום להרעלה רצינית .

4- חומרים נגד הפרעות קשב וריכוז שניתנים לאנשים עם ADD  ו ADHD  ,  (להוסיף תמונה)

למשל קונצרטה,   Aderall וריטלין.

אלו חומרים שמכילים חומרים מעוררים חזקים, כגון אמפטמינים. צריכה של כמות קטנה מאד ע"י חית הבית עלולה לגרום לרעידות ופרכוסים מסכני חיים, עליה בטמפרטורת הגוף ובעיות לב.

5- אמצעי מניעה, כגון אסטרוגן, אסטרדיול,  ופרוג'סטרון.

כדורים למניעת הריון ארוזים לעתים קרובות  באריזות מגרות מאד , מנקודת מבט כלבית.   כלבים פשוט לא מסוגלים לעמוד בפניהם. למרבית המזל, צריכה של כמות קטנה לא גורמת לבעיות. צריכת כמות גדולה של אסטרוג'ן ואסטרדיול עלולה לגרום לדיכוי מח העצם, במיוחד בתוכים. בנוסף, חיות מחמד נקבות שלא עוקרו נמצאות בסיכון גבוה לתוצרי הלוואי של אסטרוגן.

 

6)מעכבי Ace   (לדוגמה -קפטופריל,אנלפריל, זסטריל)

זו קבוצת תרופות המיועדות לטיפול בלחץ דם גבוה. אם כלב יאכל כמות משמעותית, התרופה תגרום  לירידה  בלחץ הדם ועלולות להיות סחרחורות וחולשה.

7)  בולמי בטא  (Beta Blockers).  לדוגמה: פרופרנולול

גם זו קבוצת תרופות שבין היתר משמשת לטיפול בלחץ דם גבוה. בניגוד לתרופות מהקבוצה הקודמת, כאן אפילו אכילה של כמות קטנה מאד תגרום להרעלה רצינית. מינון יתר יגרום לירידה בלחץ הדם ,קצב לב איטי וסכנת חיים.

 

8) הורמונים של בלוטת התריס (תירוקסין)

גם כלבים סובלים מתת פעילות של בלוטת התריס.  למרבית המזל, המינון שכלבים מקבלים הוא גבוה בהרבה מזה של אנשים, כך שאם כלב יאכל כדור בד"כ לא תהיה בעיה.

אם חתול ייחשף לתרופה עלולות להיות לו רעידות בשרירים, עצבנות, עליה בקצב הלב ותוקפנות.

9) תרופות להורדת כולסטרול (לדוגמה סטטינים)

חיות מחמד לא לעתים קרובות מפתחות כולסטרול גבוה. חשיפה חד פעמית בד"כ תגרום להקאות ולשלשולים אבל לא אמורים להיגרם נזקים רציניים.

 

 

כמו שאפשר לראות מהרשימה החלקית הזו, תרופה שמשפיעה עלינו בצורה אחת, עלולה להשפיע בצורה שונה על הכלב או החתול שלנו.

מה אפשר לעשות? להיזהר.

שמרו תמיד את התרופות שלכם במקום בטוח – אלא אם כן הודרכתם ע"י הווטרינר שלכם לתת  אותן לכלב או לחתול.

אל תשאירו בקבוקי תרופות במקומות שהחיה תוכל להגיע אליהם. (תתפלאו באיזו מהירות כלב מסוגל ללעוס קופסת כדורים !)

ואם נפל כדור- הרימו אותו מיד. מה שאתם לא תמצאו -הכלב ימצא על בטוח.

ואם הכלב, החתול או התוכי שלכם נחשף בכל זאת לתרופה שלכם- צלצלו מיד לווטרינר שלכם.

 

 

 

 

מחלות זואונוטיות : מחלות שעלולות לעבור מציפורים לבני אדם.

מספר הציפורים שאנחנו מגדלים בבית כחיות מחמד הולך וגדל בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, גדל גם הפוטנציאל למחלות העוברות מהציפור אלינו. למזלנו, רוב המחלות העלולות לעבור מציפורים אלינו הן נדירות מאד . בעבודתי כווטרינרית המטפלת בתוכים וציפורים, שאלת ההידבקות ממחלות המועברות מבעלי כנף לבני אדם ובמיוחד החששות בהכנסת תוכי כחית מחמד לבית עם ילדים ותינוקות ,הינה שאלה שכיחה ואני נתקלת בה כמעט מדי יום.

לרוב החששות אינם מוצדקים: גידול תוכי – מבחינת מחלות העוברות אלינו- הוא יותר בטוח מגידול כלב או חתול. בהבדל אחד: מודעות. מי שמגדל כלב יודע שצריך לחסן את הכלב למחלת הכלבת, ויודע, או אמור לדעת, את הסכנות הנובעות מקרציות. לא כך בגידול תוכים, לצערי. על אף פי שגידול תוכים אינו מצריך חיסונים תקופתיים – ואולי דווקא בגלל זה-אנשים רבים אינם מביאים את התוכי שלהם לבדיקה.

תוכים ומחלות

תוכים הם חיה חברתית החיה לרוב בלהקות. בטבע, תוכי חולה או פצוע מסכן את הלהקה כולה: הוא מושך טורפים לטרף ה"קל" והזמין. הוא מסכן בכך את בני הלהקה האחרים. הוא גם עלול להדביק את שאר חברי הלהקה במחלה בה הוא חולה. לכן , תוכים כאלה נדחים על ידי הלהקה שלהם . התוכים הבריאים עלולים לתקוף את התוכי החולה או הפצוע במטרה להרחיק את הסכנה.  מכאן ברור כי תוכי חולה או פצוע יעשה כל שביכולתו על מנת להסתיר את מחלתו. תופעה זאת מתרחשת בטבע וגם אצלנו, בשבי. שלא כמו כלב או חתול, החיים אתנו כ-10,000 שנה, התוכים ,למרות שאנחנו מגדלים אותם כבר מספר דורות, הינם חיות בר וכך גם האינסטינקטים שלהם ולכן גם תוכי שחי בשבי ימשיך להסתיר סימני מחלה, בדיוק כמו אבותיו שחיו בטבע. משמעות הדבר היא שברוב המקרים כאשר התוכי כבר מראה סימני מחלה זה עלול להיות מאוחר או כמעט מאוחר מדי לטיפול אפקטיבי.

מחלת הדררת (שם עממי- "כלמידיה")

המחלה הידועה ביותר המועברת בין בעלי כנף לבני אדם היא מחלת הדררת , המוכרת גם בשמות נוספים: מחלת התוכים , כלמידיוזיס או אורניטוזיס

גורם המחלה: חיידק בשם כלמידיה  – Chlamydia psittaci

הדבקות:-ההידבקות היא כמו בשפעת: החיידקים עוברים באוויר. בניגוד לשפעת, ההידבקות הרבה יותר נדירה.

סימני המחלה: באנשים , סימני המחלה אינם ספציפיים. הסימנים הנפוצים ביותר הנם צמרמורות, שיעולים, חום, כאבי ראש, כאב שרירים ועייפות. לפעמים מתפתחת דלקת ריאות. אין להקל ראש במחלה זו. יש לדווח לרופא המטפל על חשיפה אפשרית כדי שיינתן הטיפול המתאים. הזנחה עלולה להיות מסוכנת!!!

 

חשוב לבדוק את התוכי

 כשמדובר במגדלים עם הרבה ציפורים ניתן לעשות בדיקה מדגמית של מספר ציפורים

 אם המדובר בתוכי שהוא חיית מחמד – חשוב לקחת אותו לבדיקה.

מומלץ לבדוק כל תוכי שחי בבית .

תוכי יכול להיות נשא של המחלה גם כשהוא נראה בריא . הבדיקה פשוטה וכל וטרינר המטפל בציפורים יכול לבצע אותה. הווטרינר לוקח טיפת דם ושולח למעבדה מיוחדת. מומלץ לבדוק  באופן קבוע מדי שנה. אם התוכי חדש ונבדק בבית הגידול לפני המכירה, חשוב לבדוק אותו שוב כשהוא כבר נמצא בבית החדש. יש אפשרות שהוא נחשף למחלה לפני שיצא מבית הגידול והבדיקה היתה שלילית כי לוקח זמן למצוא את גורמי המחלה בדם. בעוד שאם נבצע בדיקה נוספת במועד מאוחד יותר נקבל  תמונה מדויקת יותר.

הימצאות החיידק דורשת טיפול בתוכי גם אם אינו חולה.

כשהתוכי כבר נמצא בטיפול, סיכויי ההדבקה לאנשים הם נמוכים מאד.

כאשר התוכי מתחיל טיפול חשוב לנקות היטב את הסביבה בה הוא חי- כולל מקלות, צעצועים, כלי אוכל, והכלוב עצמו. אחרת, למרות שאנחנו מטפלים בו הוא ממשיך להיחשף לחיידק ועלול להדבק שוב ושוב.

בשורה התחתונה- לא צריך להילחץ. המחלה די נדירה והסיכוי להידבק מהתוכי הוא קטן, אם כי אפשרי. מי צריך להיזהר במיוחד? כל מי שהמערכת החיסונית שלו לא בתפקוד אופטימלי: אנשים בטיפול כימותרפי, איידס וכדומה. אלה אנשים שכדאי להם להתייעץ עם רופא המשפחה שלהם לפני שיקנו תוכי.

טפילי יונים

כווטרינרית של בעלי כנף פונים אלי ושואלים על הכינים של יונים וסכנת ההידבקות בהם. אז ראשית, תנו לי לעשות סדר בבלגן. כינים של יונים הן רק של יונים. כינים, ככלל, הן טפילים ספציפיים לזן מסוים ולא עוברות מזן לזן. כיני היונה נשארות רק אצלה, כמו שכינים שיושבות על ראשי ילדים לא עוברות לבעלי חיים אחרים.

מה שעלול לעבור מיונה לבני אדם היא קרדית קטנטנה, הנקראת " קרדית העוף הטרופית"(Tropical fowl mite)
קרדיות של יונים ,כעיקרון, מעדיפות יונים וניזונות מהן. רק אם הן מאד רעבות ואין להם ברירה הן עוברות לבני אדם. הבעיה , בעיקר, היא ביונים מקננות. לא בזמן הקינון- שאז הקרדיות ניזונות כאמור מהיונים עצמן, אלא לאחר שהקן ננטש. במקרה כזה, הקרדיות, אם היו קודם ניזונות מהיונים, יישארו רעבות וחפשו מזון- ורק אז עלולות להיות בעיה לבני אדם. אנשים שאינם רגישים לקרדיות עלולים להתגרד במקצת, גירוד הגורם לאי נוחיות. כאשר יש רגישות גבוהה יהיה גירוד רציני וממושך ועלולה להתפתח דלקת עור כואבת.

חשוב להדגיש- הבעיה מתעוררת רק כאשר היונים כבר עזבו את הקן. הקרדיות לא מחפשות מזון אלא רק כאשר הקינים מתרוקנים. כך שאם אתם רואים קן ריק- ובטוחים שאין שם ביצים או גוזלים הממתינים לאמם- כדאי להרחיקו. בהיעדר יונים הקרדיות מתות תוך כעשרה ימים כך שהבעיה במקרים רבים נפטרת מאליה.

דלקת ריאות אלרגית (ALLERGIC ALVEOLITIS)

מחלה נוספת שיש לקחת בחשבון (על אף היותה נדירה) ואשר אנשים רבים אינם מודעים לה היא דלקת הריאות האלרגית. יש אנשים המפתחים אלרגיה לתוכים. האלרגיה נגרמת כתוצאה מרגישות יתר לנוצות הציפור, לאבק הנוצות, לדם התוכי ולצואה שלו. רוב המקרים המדווחים בספרות הרפואית הם רגישות לתוכונים וליונים.

סימני המחלה: שיעול, קשיי נשימה, חום , צמרמורות, ועוד.

מה עושים-  במקרה וקיים חשש ניתן לבקש הפניה לבדיקה ע"י רופא המשפחה. אם הרופא שלכם יחשוד שאכן אתם אלרגיים לתוכי הוא יפנה אתכם לרופא מומחה לאלרגיות .

שימו לב- יש הבדל מאד מהותי בין מחלת הכלמידיה למחלה זו. בעוד שכשמדובר במחלת הדררת (כלמידיה) מומלץ וחשוב מאד לבדוק את התוכי , ואם התוכי נשא או חולה יש לטפל בו, הרי שבדלקת הריאות האלרגית אין בדיקה לתוכי עצמו כי זו לא "אשמתו", היות והנטייה לפתח אלרגיות תלויה באדם עצמו ולא בתוכי. לכן, במקרה שהרופא שלכם חושד בתגובה אלרגית לתוכי הוא בודק אתכם ולא את התוכי. למרות שהמחלה דווחה, כאמור ביונים ובתוכונים, הרי שאנשים היודעים שיש להם נטיות אלרגיות , טוב יעשו אם ימנעו מגידול תוכים המייצרים הרבה "אבק נוצות". ובעיקר: קוקטיל, ג'אקו וקקדו.

לסיכום: ישנן מחלות נוספות המועברות מבעלי כנף לבני אדם, רובן כה נדירות עד כי אין סיבה לטעמי להזכירן. גידול ציפורים הוא תחביב מהנה ואם נדע ממה להיזהר, נבדוק את הדרוש בדיקה, נטפל ולא נזניח בעיות בריאות- יהיה גם התחביב בטוח ונטול חששות.

מודעות (שלנו), הסבר והדרכה (ע"י הווטרינר) יעשו את כל ההבדל.

כל הדרוש הוא בדיקה אחת אצל וטרינר המתמחה בתוכים עם קבלת הציפור, ומעקב אחת לשנה, זה הכול.

תזונת תוכים

גורמים רבים משפיעים על בריאות התוכי שלנו. לצערנו, לא על כולם יש לנו שליטה.
אבל אחד הגורמים החשובים ביותר לבריאות התוכי הנמצא בשליטתנו הוא התזונה.
חלק נכבד מהתוכים שאנו מגדלים סובלים מתת תזונה. תת תזונה זו נובעת מהעובדה שהם אוכלים רק גרעינים. גם תוכי שניזון רק מגרעינים וחתיכות תפוח פעמיים בשבוע הוא תוכי בתת תזונה.
גרעינים הם "ג'אנק פוד" לתוכי.
ותוכי שאוכל רק אותם, גם אם יאכל הרבה מהם- מפתח עם הזמן בעיות הנובעות מתת תזונה.
אחוז נכבד מהתוכונים והקוקטילים מתים ממחלות שנגרמו או לא נמנעו עקב תזונה לקויה.
בתוכים גדולים הבעיה חמורה יותר: תוכי שאמור לחיות בין 40-50 שנים, כמו הג'אקו, לדוגמה, חי בממוצע 20-15 שנים אם הוא ניזון מגרעינים בלבד. כלומר מחצית מתוחלת החיים שלו.
גרעינים, אגוזים, בוטנים, פיסטוקים- כולם שייכים לאותה קבוצה דלת ויטמינים ועשירה בשומנים .
בטבע , התוכי כמעט ולא אוכל גרעינים.
בטבע תוכים אוכלים זרעונים וגרעינים רק באביב, לקראת הרבייה. בנוסף, הזרעים שנמצאים בטבע מכילים הרבה פחות שומן מהגרעינים שגדלים בשדות אצלנו.
(בחקלאות המודרנית מגדלים בכוונה זרעים בעלי תכולה גבוהה של שומנים. )
למעשה, רוב התוכים ממש מתים על פיצוחים. זה פשוט טעים להם. אבל כמו שאנחנו לא מגדלים ילדים רק על במבה וצ'יפס, אנחנו גם צריכים ללמד את התוכי לאכול עוד דברים.
תוכי ,כדי להיות בריא, רצוי שיאכל מגוון מזונות. כל מה שאנחנו אוכלים- מותר וגם רצוי שהתוכי יאכל – חוץ משוקולד ואבוקדו. עדיף גם להימנע מבצל ושום לא מבושלים.
תוכי צריך לאכול בעיקר כופתיות.
זהו מזון לתוכים המוכן באופן דומה למזון יבש של כלבים וחתולים. הכופתיות מהוות מזון מאוזן מבחינת תכולת הוויטמינים והמינרלים , החלבונים, השומנים והפחמימות (סוכרים).
למרות זאת לא מומלץ לתת לתוכי רק כופתיות .
כופתיות מאיכות טובה הן מזון מצוין- אבל לא מושלם.
אנחנו פשוט לא יודעים כל מה שהתוכי צריך לאכול. ולכן חשוב להשלים את תזונת התוכי בעזרת ירקות ופירות. קראו כאן איך להרגיל תוכי לאכול כופתיות.

כשליש מהתזונה היומית שלו צריך להיות ירקות ופירות.
ירקות חשובים יותר מפירות. וכאמור מותר הכול חוץ מאבוקדו.
מותר לתוכי לאכול עגבניות, בתנאי שהן אדומות. אם אנחנו יכולים לאכול את העגבנייה, גם התוכי יכול. .

רק חלק קטן מהכמות היומית , פחות משליש, אמור להיות מורכב מפיצוחים (הכוונה לכל הגרעינים למיניהם, אגוזים, פיסטוקים ושאר פיצוחים – כל אלה נכללים בקטגוריה הזאת).
במרכז וטרינרי השרון אנו מוכרים כופתיות איכותיות של חברת נוטריבירד הבלגית.

לצורה שהאוכל מוגש לתוכי יש השפעה על תאבונו.
תוכי יכול לדחות גזר שלם, אבל אולי יאכל אותו בשמחה אם הגזר יהיה חתוך לפרוסות דקות, או יקולף לרצועות דקות בעזרת מקלף.
יש תוכים שמשתגעים על קלחי תירס ויש כאלה שיאכלו גרגירי תירס בודדים.
אפשר ל"השחיל" ירקות שונים על שיפוד מתכתי ולתלות אותו בכלוב.
כמובן יש להקפיד על רחצה יסודית של ירקות ופירות שמוגשים לתכי.
חשוב להרחיק מהכלוב ירקות ופירות אחרי כמה שעות. בקיץ ירקות מתחיל להתעפש אחרי שעתיים שלוש.

שימו לב: לורים, למרות היותם תוכים, הם בעלי דרישות תזונתיות שונות. המזון שלהם מבוסס על דיסות מיוחדות.

ניתן לקרוא עוד על תזונת תוכים, ולקבל דיאטה מפורטת ללורים ולמיינות בספר התוכים, המדריך השלם לגידול תוכים שנכתב ע"י ד"ר שלומית לוי , בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

איך ללמד תוכי לאכול כופתיות

למרות היותן מזון בריא וללא ספק עדיף על גרעינים, רוב התוכים מעדיפים לאכול גרעינים.
למעשה, אם התוכי לא הורגל לאכול כופתיות בהיותו צעיר- יהיה די קשה- אבל בהחלט אפשרי- להרגיל אותו לאכול כופתיות.
איך עושים זאת? אחת השיטות שמצליחה היא "הפרדת מזונות".
הדבר הכי חשוב לדעת הוא שלא מרעיבים את התוכי. אסור להרעיב תוכים. אם נשים רק כופתיות לתוכי שאינו מכיר אותן ונפסיק לתת לו את המזון שהוא מכיר הוא עלול להפסיק לאכול לגמרי ולמות מרעב.
דבר נוסף שחשוב לדעת- כשאנחנו מחליפים מזון לתוכי הוא עלול להיכנס למצוקה. ולכן צריך לדעת בוודאות שהתוכי אינו חולה ואף אינו נשא של מחלות לפני שמחליפים לו את המזון.

הפרדת מזונות:
בבוקר נותנים לו לאכול מה שהוא מכיר ואוהב (בד"כ גרעינים) למשך חצי שעה בלבד.
אחרי חצי שעה מוציאים את הכלי עם הגרעינים, מחביאים בארון, ושמים במקומו כלי אחר עם כופתיות.
ליד הכופתיות יש לשים כלי נפרד ובו ירקות ופירות העונה. (חוץ מאבוקדו).
בתקופה הראשונה סביר להניח שהתוכי לא ייגע בכופתיות!!
לקראת ערב או אחר הצהרים קחו את הגרעינים שהחבאתם בבוקר- תפחיתו כ 20 אחוזים – ותנו לו את היתר, כשהוא מעורבב היטב לתוך הכופתיות.
התוכי בשלב הזה מאד רעב כי מאז ארוחת הבוקר הוא לא נגע בכופתיות.
עכשיו הוא מחפש את הגרעינים שבתוך הכופתיות. הוא אמנם מעיף את הכופתיות החוצה ואוכל רק את הגרעינים, אבל בדרך הוא מתחיל להתרגל לנוכחותן, לצבע, למרקם, לריח- וכמובן לאיך שהכופתיות נראות.
תוכים פשוט לא אוהבים דברים חדשים. כל מה שחדש מפחיד אותם.

למחרת- שוב: גרעינים חצי שעה, אחר כך כופתיות, ולקראת ערב ערבוב 80% מהגרעינים שנשארו אל תוך הכופתיות.
הסיבה שנותנים בערב רק 80% מהגרעינים שנשארים , היא שהתוכי לומד לחכות להוספת הגרעינים בערב. ואם ניתן לו כל מה שהוא רוצה- הוא לא יתאמץ לאכול כופתיות. בצורה כזו התוכי נשאר
טיפ- טיפה רעב ולכן יש לו מוטיבציה לטעום את הכופתיות.

זה יכול לקחת עד חודשיים בתוכי מבוגר עד שהוא "נכנע" ומתחיל לאכול כופתיות. בתוכי צעיר זה לוקח הרבה פחות זמן.
הסיבה שהם "נכנעים" ומתחילים לאכול כופתיות היא פשוטה. תוכים אוהבים לנשנש, בדיוק כמונו…
כשהתוכי אוכל בעיקר בבוקר ושוב בערב- לא קרה כלום. אנחנו לא מרעיבים אותו, ולמעשה זה די דומה למה שקורה בטבע, שם עיקר האכילה מתרחשת בבוקר ובערב.

ניתן לעודד אותו לאכול כופתיות ע"י העמדת פנים שאנחנו אוכלים אותן…תוכים מעתיקים מבני הלהקה שלהם. למעשה, אם יש לכם שני תוכים ואחד מהם אוכל כופתיות, השני יעתיק ממנו ויתחיל גם לאכול כופתיות.
זכרו, זה לטובת התוכי שלכם. תוכי שיאכל רק גרעינים ייחיה הרבה פחות שנים ויהיה פחות בריא מהמצופה.

טיפים לגידול תרנגולות

תרנגולות יכולות להיות חיות מחמד לכל דבר. הם פיקחיות, חמודות להפליא, ומגיבות לבעליהן.

מומלץ ורצוי לגדל אותן על קרקע, בחצר, ובמידת האפשר לתת להן להסתובב בחופשיות על האדמה. חשוב לסגור אותן בלילה ולהגן עליהן מפני טורפים ומזג אוויר קיצוני.

כאשר מחזיקים את התרנגולות בכלוב יש לספק להן מצע של עיתונים, קש, חציר או נסורת ולהחליפו פעם ביום, במידת האפשר.

מזון: יש תערובת מסחרית, מאוזנת, המכילה פחות או יותר מה שתרנגולות צריכות לאכול–ויטמינים, מינרלים, חלבונים ושומנים.
לחם וזרעים בלבד לא מהווים תזונה מאוזנת לתרנגולת.

טיפ חשוב: זה לא רק האוכל – אלא איך התרנגולת משיגה אותו. יש לאפשר לה לנקר באדמה ולחפש בעצמה את המזון. תרנגולת שנמנעת ממנה פעולת חיפוש המזון מנקרת בחברותיה.

בארץ יש חובה לחסן עופות נגד מחלת הניוקאסל.

כמו כן, אם הביצים מיועדות לצריכה יש לחסן את העופות גם לסלמונלה.

קיימים עוד חיסונים, מומלץ להתייעץ עם ווטרינר המטפל בבעלי כנף לגבי קביעת תכנית חיסונים.
יש מחלות העלולות לעבור לבני אדם. מומלץ , בדיוק כמו בגידול תוכים, לבדוק את התרנגולת פעם בשנה למחלת הכלמידיה.
ד"ר שלומית לוי, מרכז וטרינרי השרון, רעננה

למה תוכי תולש נוצות

כשמסתכלים על תוכים בטבע הם לא תולשים נוצות, הנוצות שלהם נראות תמיד במצב טוב. אז למה התוכים שחיים אתנו בבית נראים לפעמים כאילו הם בלי נוצות? כמובן, לא כולם.

כשתוכי גדול תולש נוצות, ב90% מהזמן הוא תולש בגלל בעיות נפשיות. אבל ב10% הוא תולש בגלל תהליך של מחלה שמתחיל או קיים אצלו, בלי שהבעלים יהיה מודע אליו.

כשתוכי קטן תולש , הפרופורציות מתהפכות: 90% מהתוכים הקטנים תולשים בגלל שהם חולים או לא מרגישים טוב, ורק 10% מהם תולשים מסיבות נפשיות.

ולכן, בכל מקרה שתוכי תולש, גדול או קטן, חייבים דבר ראשון לקחת אותו לבדיקה אצל וטרינר של תוכים.

גם אם תוכי תולש מסיבות נפשיות אפשר וצריך לעזור לו!

בטבע הם לא תולשים כי אין להם זמן לזה. בטבע הם ישנים בלילה (האם התוכי שלכם ישן לפחות 8 שעות בחושך ובשקט מוחלטים?)

בטבע , במשך היום , הם מחפשים מזון, עפים עם החברים שלהם – וגם מסדרים נוצות. סידור נוצות היא פעולה טבעית שמטרתה הכנה לתעופה מידית. כשאתה צריך לעוף כדי להגן על חייך, כלי הטייס שלך חייב להיות במצב אופטימלי.

בשבי, במקום לעוף קילומטרים על גבי קילומטרים, רוב התוכים נמצאים בכלוב קטן המאפשר להם לטפס בתוכו, מקסימום לקפוץ מצד לצד.

בשבי, במקום לחפש מזון ארבע חמש שעות כל יום, הצלחת עם האוכל (הלא מאתגר,  בד"כ) נמצאת שם מולו.

אז מה יכול תוכי משועמם לעשות בשש או שבע שעות הערות שנותרו לו? נכון, לתלוש נוצות.

זה מתחיל כי סידור נוצות הוא פעולה נורמלית המובנית בתוכו. אבל כשמסדרים נוצות שבע שעות ביום במקום שלוש , ארבע שעות- הסידור נעשה אובססיבי  ונגמר בד"כ בתלישה.

יש זנים מועדים לפעילות הרסנית בנוצותיהם: ג'אקו, קקדו וארה. תתפלאו, אפילו קוואקרים קטנים יכולים להיות די הרסניים כשמדובר בנוצותיהם.

אבל אין תוכי שהוא חסין בפני תלישה.

יש הרבה מה לעשות כשתוכי תולש. החל בהעשרת הסביבה שלו – יצירת סביבה המעודדת חיפוש מזון, וכלה בשיפור המזון הניתן לתוכים (גרעינים זה ג'אנק פוד!) , ב"שעורי התעמלות" לתוכי , והתזת מים.

זכרו: הכל מתחיל בבדיקה אצל הווטרינר שלכם- שחייב להיות וטרינר מיועד של תוכים.

תוכים וצעצועים

אין  תוכי שלא אוהב לשחק. יש צעצועים לא מתאימים, יש תוכים חסרי ביטחון וביישנים, ויש בעלים שלא משקיע מספיק בתוכי ומלמד אותו להתגבר על הפחדים שלו.

אבל אין תוכי שלא אוהב לשחק!!!

תוכי צריך משחקים בדיוק כמו ילד.

גידול תוכי בלי   משחקים   ,או  עם צעצוע  מיושן אחד   יפגע בהתפתחותו הרגשית והמוטורית של התוכי.

כדי למנוע שעמום מומלץ להחליף באופן קבוע בין הצעצועים.

מגוון צעצועים מאפשר לתוכי בנוסף  לשחרור תוקפנות , הזדמנות  לקבלת החלטות.   כשמגישים לתוכי שני צעצועים  הוא בוחר בעצמו   וכך נוסף למשחק עצמו הוא חווה תחושה שהוא אדון  לזמנו.  תוכים אוהבים את זה.

תוכי צעיר זקוק לצעצועים רבים: יש להגיש לו מפעם לפעם  שני צעצועים חדשים כדי שיוכל  לבחור. .

לתוכי בוגר  יש להגיש לפחות פעם בחודש צעצוע חדש.

לפחות על חלק מהצעצועים  להיות עמידים,  אבל תוכי זקוק גם לצעצועים שיוכל להשמיד. אם  לא יקבל הוא כבר ימצא בעצמו.

אם התוכי שלכם לא שיחק בצעצוע מעולם , סביר להניח שהוא יפחד מכל צעצוע  שתתנו לו  בהתחלה.

דרך טובה להפחית את פחדי התוכי ולגרום לו להתעניין בצעצוע היא לשחק עם הצעצוע בעצמכם כשאתם בטווח הראיה שלו  ומחוץ לכלוב לזמן קצר.

אחרי שהתוכי יתרגל אפשר להכניס את הצעצוע לכלוב.

 

מומלץ להתבונן בתוכי  לכמה דקות כשהוא משחק עם צעצוע חדש.

הצעצועים שלנו מיועדים לגרות את התוכי שלך ע"י חשיפה  למגוון רחב של צורות, צבעים וטקסטורות.

צעצועים שונים  מעודדים  פעילויות שונות ומספקים גירוי  גופני ומנטאלי  כאחד.

שימו לב: כל הצעצועים כאן הם צעצועים מתכלים. התוכי "ישמיד" אותם בקצב שלו.

לכך הם מיועדים. תוכי צריך להרוס ולפרק חפצים שונים בעזרת מקורו וציפורניו.

אם לא נספק לו אפשרות כזו , עלול התוכי לפנות לפעילות שאינה רצויה: השמדת נוצותיו או כרסום רהיטי הבית, לדוגמה.

רצוי לתת לתוכי צעצועים ממספר קבוצות:

צעצועי "התעמלות": נדנדה , סולם וכדומה.

" צעצועי רגל": אלו הם צעצועים המונחים על הרצפה והתוכי אמור לשחק בהם בעזרת רגלו. משחק כזה מפתח את הקואורדינציה ואת המוטוריקה של כף הרגל.

צעצוע מתכלה: התוכי מפרק את הצעצוע המורכב מחבלים, רצועות עור וכדומה.

צעצועי חיפוש מזון: מחביאים פריט מזון נחשק בתוך הצעצוע והתוכי מנסה להוציאו. אלו הם צעצועים מתוחכמים המאתגרים את התוכי.

כמו כן יש לנו שורת צעצועים המותאמים לתוכים שתולשים את נוצותיהם. חשוב: כל תוכי תולש חייב להיבדק ע"י ווטרינר תוכים כדי לשלול תלישה הנובעת ממחלות.

הצעצועים שלנו מחולקים לפי גודל התוכי. אנא הקפידו לקנות צעצוע מתאים.

קיצוץ נוצות וציפורנים בתוכי

קיצוץ נוצות התעופה בתוכים הוא נושא טעון: יש אנשים שלא מעוניינים לשלול או להגביל את התעופה של התוכי שלהם.

מאחר וכך, הם פוחדים שהתוכי יברח ושומרים עליו שיהיה סגור בכלוב יומם ולילה.  וזה- לדעתנו-   גובל בצער בעלי חיים!

אנחנו במרכז וטרינרי השרון ממליצים על קיצוץ נוצות התעופה.

עדיף לקצוץ את הנוצות ולתת לתוכי להסתובב חופשי בבית – תחת השגחה צמודה, כמובן  –מאשר לשמור על הנוצות ולכלוא את התוכי .

זוהי פעולה פשוטה מאד, אינה כואבת לתוכי (התוכי  מרגיש קיצוץ  כמו שאנחנו מרגישים גזירת שיער) וממילא הנוצות ממשיכות לצמוח לאורך כל חיי התוכי כך שמי שמתחרט- צריך רק לחכות והנוצות יגדלו בחזרה.

לא מומלץ לגזור לבד את נוצות התעופה לתוכי שלכם. התוכי לא אוהב את זה ועלול לכעוס על הבעלים. בנוסף לכך, צריך לדעת איך לגזור, באיזה אורך- לג'אקו לא קוצצים קצר מדי, לדוגמה, וממה להימנע. (נוצות דם).

חשוב שהקיצוץ יהיה סימטרי! שתי הכנפיים צריכות להיות אחידות.

ניתן לקצר את נוצות התעופה אצלנו במרכז וטרינרי השרון כחלק מבדיקה שנתית של התוכי או בנפרד

מדובר רק בהגבלת התעופה ולא במניעתה המוחלטת. אנו לא מעוניינים בתוכי שרק הולך על הרצפה.

חשוב להדגיש כי גם קיצוץ מלא אינו מבטיח שהתוכי לא יוכל לעוף. מאחר ואיננו פוגעים בשרירי התעופה אלא רק מקצרים את אורך הנוצות,  אם משהו יפחיד אותו, התוכי יגייס אדרנלין- "הורמון הפחד"- ויהיה מסוגל ,בנסיבות מיוחדות, לעוף. 

קיצוץ ציפורניים

 

אם התוכי מקבל הזדמנויות לשחיקת ציפורניים במידה מספקת אין צורך בקיצוץ.

אבל לפעמים התוכי לא זז מספיק והציפורניים גדלות מאד- ואז יתכן מצב בו התוכי יתפס בכלוב או במשטח אחר בגלל הציפורניים הארוכות מדי- וישבור את הרגל.

ברוב המקרים מספיק רק לקצוץ או להחליק את קצה הציפורן כדי שהתוכי לא ישרוט אותנו .לא מומלץ לקצוץ ציפורניים לבד בבית– כמעט תמיד הציפורן מדממת וצריך להיות מוכן וערוך עם חומר העוצר דימומים.

הצוות במרכז וטרינרי השרון ישמח לענות על שאלותיכם .

קביעת מין התוכי

אחת השאלות הנפוצות ביותר שאנו נשאלים היא איך מבדילים בתוכים בין זכר לנקבה.  התשובה פשוטה:

ברוב סוגי התוכים אי אפשר לדעת . למעט תוכים יוצאי דופן כמו האקלקטוס, לדוגמה, שם הזכר והנקבה שונים לחלוטין, ברוב סוגי התוכים הזכר נראה בדיוק כמו הנקבה.

שתי שיטות עיקריות משמשות לאבחנה: בדיקה אנדוסקופית  ובדיקת דם.

 בדיקה אנדוסקופית

היא ניתוח לכל דבר: מרדימים את התוכי, עושים חור בצידי הגוף ומכניסים דרכו סיב אופטי. הרופא המבצע מסתכל דרך הסיב האופטי ומבחין בשחלה או באשך.

יתרון השיטה הוא בעובדה שניתן לדעת בנוסף למין התוכי , מה מצב אברי הרבייה שלו והאם הוא מוכן לרבייה.

החיסרון: התהליך  דורש מיומנות גבוהה של הווטרינר המבצע .

בנוסף לכך, זהו ניתוח לכל דבר על הסיכונים שבו- החל בהרדמה , כלה בניתוח, וסיבוכיו האפשריים. (זיהום, דימומים ועוד).

 

בדיקת דם:

 זו השיטה המומלצת לתוכים שאינם משמשים לרבייה. בשיטה זו נלקחת טיפה אחת של דם מהציפורן ונשלחת למעבדה בחו"ל.

המעבדה מבצעת בדיקת דנ"א וקובעת האם התוכי הוא זכר או נקבה.

יתרונות השיטה:  פשוטה, ללא ניתוח, ללא כאב, התהליך מתבצע בשניות.

הדיוק רב יותר.

אנחנו במרכז וטרינרי השרון מבצעים את בדיקת הדם באופן קבוע לאותם הלקוחות הרוצים לדעת את מינו של התוכי שלהם.

מחלת הכלמידיה בתוכים (דררת)

אחת ממחלות התוכים החשובות ביותר הינה "מחלת התוכים" , המוכרת גם בשמות אחרים דררת, כלמידופילה , או  כלמידיוסיס.

גורם המחלה הוא  חיידק מיוחד הנקרא "כלמידיה"  –  Chlamidia Psittaci  .

חשיבות מחלה זו הוא בעובדה שהיא מסוגלת להדביק גם אותנו, בני האדם.

קיימים שלושה מצבים למחלה:  ציפור בריאה,  ציפור חולה,  וציפור נשאית.

ציפור נשאית , בדומה  לאדם שהוא נשא איידס, נראית בריאה, אבל החיידק מקנן בגופה. יש תוכים שיחיו את כל חייהם כנשאים ללא כל בעיות וללא הדבקת הסביבה. אבל יש תוכים שיעברו ממצב של נשאות (כלומר חיידק בגופם ללא מחלה )- למצב של מחלה פעילה.   אם התוכי ייחשף לסטרס (תעוקה) ,כגון מעבר לבית חדש, שינוי בסביבת התוכי או הטלת ביצים מוגזמת לדוגמה,  המחלה עלולה לפרוץ.

כיצד נדבקים

ההידבקות היא כמו בשפעת: החיידקים עוברים באוויר. כשנושמים הפרשות יבשות או חלקיקי נוצות של תוכים נגועים.  תוכים נדבקים בקלות אחד מהשני. למזלנו,אצל בני אדם ,בניגוד לשפעת, ההידבקות הרבה יותר נדירה.

איך נוכל לדעת אם התוכי שלנו בריא, נשא או חולה?

יש בדיקות מעבדה שמטרתן לבדוק את נוכחות החיידק בגוף הציפור.

כשמדובר במגדלים עם הרבה ציפורים ניתן לעשות בדיקה מדגמית של מספר ציפורים.

 אם המדובר בתוכי שהוא חיית מחמד – חשוב לקחת אותו לבדיקה.כאמור, תוכי יכול להיות נשא של המחלה גם כשהוא נראה בריא.

ניתן לבצע  בדיקת דם  – או משטח ביב.(משטח ביב פירושו נגיעה קלה ב"טוסיק" של התוכי ולקיחת דגימה)

 ברוב המקרים נבצע בדיקת דם. זוהי בדיקה פשוטה: לוקחים טיפת דם מהציפורן של התוכי ושולחים למעבדה מיוחדת. הבדיקה היא מסוג PCR

המעבדה מחפשת בטכנולוגיות מתקדמות את החיידק גורם המחלה. (כאמור- הימצאות החיידק לא בהכרח מעידה על מחלה.

חשוב מאד לחזור על הבדיקה לפחות פעם נוספת ורצוי באופן קבוע מדי שנה.

 הימצאות החיידק דורשת טיפול בתוכי גם אם אינו חולה.

כשהתוכי כבר נמצא בטיפול, סיכויי ההדבקה  לאנשים הם נמוכים מאד.

חשוב:  כאשר התוכי מתחיל טיפול  חשוב לנקות היטב את הסביבה בה הוא חי-  כולל מקלות, צעצועים, כלי אוכל, והכלוב עצמו.  אחרת, למרות שאנחנו מטפלים בו הוא ממשיך להיחשף לחיידק ועלול להדבק שוב ושוב.

 

סימני המחלה בתוכים

כשתוכי חולה ב"קלמידיה" החיידק עלול לפגוע  בין היתר בכבד, בטחול ובמערכת הנשימה. ולכן סימני המחלה אינם ספציפיים.  יתכן שלשול ,לעתים צהוב מדי או ירוק, יתכנו סימנים המעידים על פגיעה במערכת הנשימה, החל בנזלת ודלקת עיניים וכלה בקוצר נשימה  ולפעמים התוכי יהיה רק שקט מהרגיל .

זוהי רק רשימה חלקית של סימני מחלה אפשריים. בכל מקרה של חשד מצד הרופא המטפל – מומלץ לבדוק.  אנו ,במרכז וטרינרי השרון ממליצים על בדיקת כל תוכי שנכנס הביתה  או לחצר הפרטית למחלה זו על מנת למנוע סכנה לנו ועוגמת נפש מיותרת.

 

סימני המחלה בבני אדם

סימני המחלה אינם ספציפיים. הסימנים הנפוצים ביותר הנם צמרמורות, שיעולים,

חום ,כאבי ראש, כאב שרירים ועייפות. לעתים מתפתחת דלקת ריאות.

אין להקל ראש במחלה הזו. יש לדווח לרופא שלכם על חשיפה אפשרית כדי שיינתן הטיפול המתאים. הזנחה עלולה להיות מסוכנת.

בשורה התחתונה: לא צריך להילחץ. המחלה די נדירה בבני אדם (בניגוד לתוכים, שם זו מחלה מאד נפוצה!) . הסיכוי להידבק מתוכי הוא קטן, אם כי אפשרי בהחלט.

דרכי טיפול בתוכים חולים 

הטיפול בציפורים חולות או נשאיות  נמשך 45 יום. הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי וניתן לתת אותו:

בזריקות שבועיות (סדרה של 7-8 זריקות)- טיפול זה ניתן בדרך כלל רק לתוכים חולים בגלל עלותו ומכיוון שהתרופה לא תמיד זמינה.

טיפול בסירופ הניתן לפי מרשם הווטרינר. בעל התוכי נותן לו סירופ בכמות מדויקת פעם ביום ישירות לתוך הפה.

טיפול במים:

ניתן לרסק כדורי אנטיביוטיקה (שניתנים במרשם ע"י הווטרינר) ולהמיסם במי השתייה של התוכי. כמות האנטיביוטיקה וכמות המים  בו היא מומסת תלויים בסוג התוכי.

טיפול זה אינו מומלץ לתוכי חולה  מאחר ויעילותו ,יחסית לטיפולים האחרים –פחותה. (אין דרך להיות בטוח שהתוכי שותה את הכמות אותה הוא אמור לשתות.)

אנו מטפלים בטיפול במים כאשר התוכי נשא ואינו חולה, או כאשר  הבעלים לא מסוגל לטפל בתוכי שלו.

טיפול במים ניתן גם כאשר עלינו לטפל בכמה תוכים בבת אחת.

ניתן לקרוא עוד על מחלה זו ומחלות נוספות ב"ספר התוכים- המדריך השלם לגידול תוכים" שנכתב ע"י ד"ר שלומית לוי בהוצאת הקיבוץ המאוחד.