מחלות זואונוטיות : מחלות שעלולות לעבור מציפורים לבני אדם.

מספר הציפורים שאנחנו מגדלים בבית כחיות מחמד הולך וגדל בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, גדל גם הפוטנציאל למחלות העוברות מהציפור אלינו. למזלנו, רוב המחלות העלולות לעבור מציפורים אלינו הן נדירות מאד . בעבודתי כווטרינרית המטפלת בתוכים וציפורים, שאלת ההידבקות ממחלות המועברות מבעלי כנף לבני אדם ובמיוחד החששות בהכנסת תוכי כחית מחמד לבית עם ילדים ותינוקות ,הינה שאלה שכיחה ואני נתקלת בה כמעט מדי יום.

לרוב החששות אינם מוצדקים: גידול תוכי – מבחינת מחלות העוברות אלינו- הוא יותר בטוח מגידול כלב או חתול. בהבדל אחד: מודעות. מי שמגדל כלב יודע שצריך לחסן את הכלב למחלת הכלבת, ויודע, או אמור לדעת, את הסכנות הנובעות מקרציות. לא כך בגידול תוכים, לצערי. על אף פי שגידול תוכים אינו מצריך חיסונים תקופתיים – ואולי דווקא בגלל זה-אנשים רבים אינם מביאים את התוכי שלהם לבדיקה.

תוכים ומחלות

תוכים הם חיה חברתית החיה לרוב בלהקות. בטבע, תוכי חולה או פצוע מסכן את הלהקה כולה: הוא מושך טורפים לטרף ה"קל" והזמין. הוא מסכן בכך את בני הלהקה האחרים. הוא גם עלול להדביק את שאר חברי הלהקה במחלה בה הוא חולה. לכן , תוכים כאלה נדחים על ידי הלהקה שלהם . התוכים הבריאים עלולים לתקוף את התוכי החולה או הפצוע במטרה להרחיק את הסכנה.  מכאן ברור כי תוכי חולה או פצוע יעשה כל שביכולתו על מנת להסתיר את מחלתו. תופעה זאת מתרחשת בטבע וגם אצלנו, בשבי. שלא כמו כלב או חתול, החיים אתנו כ-10,000 שנה, התוכים ,למרות שאנחנו מגדלים אותם כבר מספר דורות, הינם חיות בר וכך גם האינסטינקטים שלהם ולכן גם תוכי שחי בשבי ימשיך להסתיר סימני מחלה, בדיוק כמו אבותיו שחיו בטבע. משמעות הדבר היא שברוב המקרים כאשר התוכי כבר מראה סימני מחלה זה עלול להיות מאוחר או כמעט מאוחר מדי לטיפול אפקטיבי.

מחלת הדררת (שם עממי- "כלמידיה")

המחלה הידועה ביותר המועברת בין בעלי כנף לבני אדם היא מחלת הדררת , המוכרת גם בשמות נוספים: מחלת התוכים , כלמידיוזיס או אורניטוזיס

גורם המחלה: חיידק בשם כלמידיה  – Chlamydia psittaci

הדבקות:-ההידבקות היא כמו בשפעת: החיידקים עוברים באוויר. בניגוד לשפעת, ההידבקות הרבה יותר נדירה.

סימני המחלה: באנשים , סימני המחלה אינם ספציפיים. הסימנים הנפוצים ביותר הנם צמרמורות, שיעולים, חום, כאבי ראש, כאב שרירים ועייפות. לפעמים מתפתחת דלקת ריאות. אין להקל ראש במחלה זו. יש לדווח לרופא המטפל על חשיפה אפשרית כדי שיינתן הטיפול המתאים. הזנחה עלולה להיות מסוכנת!!!

 

חשוב לבדוק את התוכי

 כשמדובר במגדלים עם הרבה ציפורים ניתן לעשות בדיקה מדגמית של מספר ציפורים

 אם המדובר בתוכי שהוא חיית מחמד – חשוב לקחת אותו לבדיקה.

מומלץ לבדוק כל תוכי שחי בבית .

תוכי יכול להיות נשא של המחלה גם כשהוא נראה בריא . הבדיקה פשוטה וכל וטרינר המטפל בציפורים יכול לבצע אותה. הווטרינר לוקח טיפת דם ושולח למעבדה מיוחדת. מומלץ לבדוק  באופן קבוע מדי שנה. אם התוכי חדש ונבדק בבית הגידול לפני המכירה, חשוב לבדוק אותו שוב כשהוא כבר נמצא בבית החדש. יש אפשרות שהוא נחשף למחלה לפני שיצא מבית הגידול והבדיקה היתה שלילית כי לוקח זמן למצוא את גורמי המחלה בדם. בעוד שאם נבצע בדיקה נוספת במועד מאוחד יותר נקבל  תמונה מדויקת יותר.

הימצאות החיידק דורשת טיפול בתוכי גם אם אינו חולה.

כשהתוכי כבר נמצא בטיפול, סיכויי ההדבקה לאנשים הם נמוכים מאד.

כאשר התוכי מתחיל טיפול חשוב לנקות היטב את הסביבה בה הוא חי- כולל מקלות, צעצועים, כלי אוכל, והכלוב עצמו. אחרת, למרות שאנחנו מטפלים בו הוא ממשיך להיחשף לחיידק ועלול להדבק שוב ושוב.

בשורה התחתונה- לא צריך להילחץ. המחלה די נדירה והסיכוי להידבק מהתוכי הוא קטן, אם כי אפשרי. מי צריך להיזהר במיוחד? כל מי שהמערכת החיסונית שלו לא בתפקוד אופטימלי: אנשים בטיפול כימותרפי, איידס וכדומה. אלה אנשים שכדאי להם להתייעץ עם רופא המשפחה שלהם לפני שיקנו תוכי.

טפילי יונים

כווטרינרית של בעלי כנף פונים אלי ושואלים על הכינים של יונים וסכנת ההידבקות בהם. אז ראשית, תנו לי לעשות סדר בבלגן. כינים של יונים הן רק של יונים. כינים, ככלל, הן טפילים ספציפיים לזן מסוים ולא עוברות מזן לזן. כיני היונה נשארות רק אצלה, כמו שכינים שיושבות על ראשי ילדים לא עוברות לבעלי חיים אחרים.

מה שעלול לעבור מיונה לבני אדם היא קרדית קטנטנה, הנקראת " קרדית העוף הטרופית"(Tropical fowl mite)
קרדיות של יונים ,כעיקרון, מעדיפות יונים וניזונות מהן. רק אם הן מאד רעבות ואין להם ברירה הן עוברות לבני אדם. הבעיה , בעיקר, היא ביונים מקננות. לא בזמן הקינון- שאז הקרדיות ניזונות כאמור מהיונים עצמן, אלא לאחר שהקן ננטש. במקרה כזה, הקרדיות, אם היו קודם ניזונות מהיונים, יישארו רעבות וחפשו מזון- ורק אז עלולות להיות בעיה לבני אדם. אנשים שאינם רגישים לקרדיות עלולים להתגרד במקצת, גירוד הגורם לאי נוחיות. כאשר יש רגישות גבוהה יהיה גירוד רציני וממושך ועלולה להתפתח דלקת עור כואבת.

חשוב להדגיש- הבעיה מתעוררת רק כאשר היונים כבר עזבו את הקן. הקרדיות לא מחפשות מזון אלא רק כאשר הקינים מתרוקנים. כך שאם אתם רואים קן ריק- ובטוחים שאין שם ביצים או גוזלים הממתינים לאמם- כדאי להרחיקו. בהיעדר יונים הקרדיות מתות תוך כעשרה ימים כך שהבעיה במקרים רבים נפטרת מאליה.

דלקת ריאות אלרגית (ALLERGIC ALVEOLITIS)

מחלה נוספת שיש לקחת בחשבון (על אף היותה נדירה) ואשר אנשים רבים אינם מודעים לה היא דלקת הריאות האלרגית. יש אנשים המפתחים אלרגיה לתוכים. האלרגיה נגרמת כתוצאה מרגישות יתר לנוצות הציפור, לאבק הנוצות, לדם התוכי ולצואה שלו. רוב המקרים המדווחים בספרות הרפואית הם רגישות לתוכונים וליונים.

סימני המחלה: שיעול, קשיי נשימה, חום , צמרמורות, ועוד.

מה עושים-  במקרה וקיים חשש ניתן לבקש הפניה לבדיקה ע"י רופא המשפחה. אם הרופא שלכם יחשוד שאכן אתם אלרגיים לתוכי הוא יפנה אתכם לרופא מומחה לאלרגיות .

שימו לב- יש הבדל מאד מהותי בין מחלת הכלמידיה למחלה זו. בעוד שכשמדובר במחלת הדררת (כלמידיה) מומלץ וחשוב מאד לבדוק את התוכי , ואם התוכי נשא או חולה יש לטפל בו, הרי שבדלקת הריאות האלרגית אין בדיקה לתוכי עצמו כי זו לא "אשמתו", היות והנטייה לפתח אלרגיות תלויה באדם עצמו ולא בתוכי. לכן, במקרה שהרופא שלכם חושד בתגובה אלרגית לתוכי הוא בודק אתכם ולא את התוכי. למרות שהמחלה דווחה, כאמור ביונים ובתוכונים, הרי שאנשים היודעים שיש להם נטיות אלרגיות , טוב יעשו אם ימנעו מגידול תוכים המייצרים הרבה "אבק נוצות". ובעיקר: קוקטיל, ג'אקו וקקדו.

לסיכום: ישנן מחלות נוספות המועברות מבעלי כנף לבני אדם, רובן כה נדירות עד כי אין סיבה לטעמי להזכירן. גידול ציפורים הוא תחביב מהנה ואם נדע ממה להיזהר, נבדוק את הדרוש בדיקה, נטפל ולא נזניח בעיות בריאות- יהיה גם התחביב בטוח ונטול חששות.

מודעות (שלנו), הסבר והדרכה (ע"י הווטרינר) יעשו את כל ההבדל.

כל הדרוש הוא בדיקה אחת אצל וטרינר המתמחה בתוכים עם קבלת הציפור, ומעקב אחת לשנה, זה הכול.